היום שבילינו רק שתינו

בסוף אוגוסט אותה שנה הינו בצימרים יחד, אריאלקה היתה ממש קטנה, כמו שחר שלי. הגדולים ממש רצו קייקים ואני ממש לא. נשארנו אני ויוליה עם שחר מיקה ואריאל. אריאל הכי קטנה. בלי אמא, לא בוכה, משחקת בסט של הרופא ( צמרמורת אצלי מהזכרון). כל הזמן באה להתחבק, עולה ליוליה על הברכיים, מבסוטה. סומכת על היקום, יקום זה מקום טוב ובטוח. סקרנית, משרה רוגע, שובבה. ילדה עשויה מלב בלבד. תודה לך אריאל על היום הזה שנשאר בליבי כה חזק. הפרדה ממך היתה מאוד כואבת, את חסרה לכולנו. חיבוק גדול למשפחה. את איתנו תמיד. באהבה, יוליה